דרך הרוח


דמיינו לעצמכם פרסומת לשוקולד לילדים: צבעונית, מעט מילים, אולי הבטחה להפתעה בכל חפיסה, אולי הצעה למועדון מיוחד או לקוד כניסה למשחק מחשב. האם קהל היעד הוא הילדים והוא המכתיב את הטקסט? או אולי אלו ההורים שאמורים לקנות את המוצר? או אולי עניין השוקולד הוא שולי, והמטרה היא לקבל את פרטי הילדים על ידי שידולם להיכנס למשחק מחשב?
אני רוצה להציג כלי נוח, גמיש ושימושי לעבודה עם טקסטים מכל מיני סוגים.  אני קוראת לו מעוין הטקסט, והוא בעצם מעין "מפת דרך" או "מפתח רב תכליתי" כדי לדעת כיצד להתייחס לטקסטים...
וכיצד לארגן את מחשבותינו כאשר אנחנו רוצים להציג אותם בפני מישהו אחר וגם בפני עצמנו. כאשר אני כותבת "מכל מיני סוגים", אני מתכוונת לזה ברצינות: רומנים, שירים וספרי ילדים, סרטים וארגון הרצאה, פרסומות, מאמרים וכתיבה במרחב ווירטואלי זה  - מעוין הטקסט מתפקד כמפתח דמיוני המאפשר למפות את הקשרים שבין מגוון גורמים השזורים במארג הטקסטים שפוגשים אותנו בחברה.
מעוין זה הוא נוח כי הוא מאפשר לזהות "מוקדים" (הקודקודים של המעוין) כדי לנתח את מרכיבי הטקסט, וגם הוא מאפשר לראות את יחסי הגומלין שבין המוקדים: אם נשנה אחד מהם, כולם ישתנו בהתאם.
אני יודעת שהבחנות אלו מוכרות, ויחד עם זאת, אנחנו נוטים לשכוח את האופי היחסי שלהן, ולהתבצר באחת העמדות הנוחה לנו כדי להתבונן על כל דבר: טקסטים, שיחות, סרטים, היחסים עם השכנים, המציאות הסובבת אותנו. אם נזכור שמדובר בעמדות יחסיות, נראה שכל פעם ניתן לצייר מפה אחרת – והשטח יישאר רחב ופתוח ומזמין כל שאלה.
ננסה את מעוין הטקסט עם בית של שיר של יהודה עמיחי האהוב עלי: "מן המקום שבו אנו צודקים/ לא יצמחו לעולם/ פרחים באביב".
מה הנושא?
 עבור מי?
איך זה כך?
לשם מה?
ושוב: למי? לשם מה? איך פועל השיר? על מה השיר?
כל סיבוב מפגיש אותנו עם מפה אחרת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.