הקריאה כתהליך מרפא


קראתם את הסיפור שאינו נגמר, של מיכאל אנדה? במרכז הסיפור יש ילד, סבַסטיאן, שאימו מתה ושלא מקובל במיוחד על בני גילו. בתחילת הרומן הוא גונב ספר אשר על כריכתו שני נחשים הנושכים אחד את זנב חברו. סבַסטיאן שוקע בקריאת הרפתקאות בעליית הגג המאובקת של בית הספר, שם הוא התחבא לאחר שאיחר לשיעור. העלילה מפתחת שני סיפורים במקביל, האחד הוא הקריאה של ספר זה, שהנו הסיפור שאינו נגמר, והשני הוא המסע להצלת ארץ פנטזיה מזרועות האבדון. סבסטיאן שוקע בקריאה עד כדי כך שהוא נשאב לעולמו של הספר והופך לגיבור ההרפתקאות בארץ פנטזיה, לצדם של אטראיו, הדרקון הלבן והנסיכה הילדותית. שני הסיפורים שזורים זה בזה, וכך הם נותנים ביטוי לתהליך הנפשי שפעולת הקריאה מזמנת עבור הקוראים...

השאלה ששאל סבסטיאן בתחילת הספר, היא שאלה שמלווה אותי בעבודתי ועוד מהדהדת בי עד היום:
"מעניין", אמר לעצמו, "מה בעצם יש בתוך הספר, כל עוד הוא סגור? מטבע הדברים, יש בו כמובן אותיות מודפסות על גבי נייר, אך בכל זאת - משהו קורה שם, כי כשאני פותח אותו יש בו סיפור שלם.[...] כל זה נמצא בתוך הספר. מובן שחייבים לקרוא בו כדי לדעת מה יש בו, אבל הכול כבר נמצא שם   מראש, זה מה שמשונה. הלוואי וידעתי איך זה יכול להיות."
 לא מזמן קראתי את הספר מחדש לצורכי הוראה, ושוב התרגשתי כפי שקרה לי לפני שנים רבות, כאשר קראתי את הספר לראשונה. הזמן לא עמעם את עוצמת התחושה של הקריאה: צמיחה, התגברות על מכשולים, גילוי, ריפוי, ובעצם - מסע של שינוי במרחב המוגן של דפי הספר. זהו המרחב הסימבולי עליו כתב וויניקוט כדי לתאר תופעות שבין מציאות לדמיון, כגון משחק, למידה, קריאה. עלילת הספר מבטאת באופן רענן יחסי-גומלין עם מסורת ארוכה של סיפורים, אך מוקד הספר הוא השפעתו של תהליך הקריאה על סבסטיאן בפרט ועל הקוראים בכלל.
סיפורו של סבסטיאן מעניק חיים חדשים להנחה העתיקה שקריאת טקסטים יכולה לסייע לאדם להתחבר לרגשותיו ולתחושותיו הפנימיים והמודחקים, לרגשות שהוא מתקשה לבטא באופן ישיר. בהקשר קצת אחר, קרא אריסטו לתהליך זה קתרזיס, וכך טבע ביטוי לאמונה שבאמנות יש כוח מרפא, כוח המאפשר עיבוד רגשי שאינו כבול להגיון.  
כך, באמצעות הטקסט הספרותי - ובאמצעות התוכן הגלום בו בעיצובו האסתטי - יכול האדם להיפגש עם ה"אחרים" הדרים בתוכו, ולהביע תחושות ומאוויים פנימיים עמוקים. הקריאה מזמינה אותנו לשינוי, כי היא מאפשרת עיבוד עקיף של חוויות  ורגשות. פנו לזיכרון: מתי הייתם שקועים לאחרונה בספר כזה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.