על הקריאה – מפגש בין תודעות


באחד הקורסים שלי, הסטודנטיות מתבקשות להציע לכיתה הלומדת טקסט והתייחסות אליו,  כדרך לפתוח את הבוקר. זוהי פעילות מרעננת, שמכניסה לשיעור "קולות" אחרים ונותנת להם מקום במרחב הכיתה. פעילות זו מעוררת הדים בין משתתפי הקורס. גם אותי היא לוקחת לכל מיני אפיקים מחשבתיים. בשיעור האחרון, סטודנטית השמיעה את השיר אנא אלי  בקולה של הזמרת שולי נתן. היא קשרה את מילות הטקסט עם הסיפור המקראי על יוסף ואחיו, ובמיוחד עם רגע הווידוי של יוסף, כאשר הוא מספר, מפרספקטיבה חדשה, על מסלול חייו: לא מכירתו על ידי אחיו לעבד היא האירוע העומד במרכז הסיפור, כי-אם השליחות שיוסף ממלא, כפי שכתוב בספר בראשית "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם [...] ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים" (בראשית מה', ה'- ח'). כול מה שקרה במסגרת המשפחתית, לא היה אלא כדי לאפשר לו להגיע למצרים כדי להציל את משפחתו מהרעב בארץ כנען. בעיני הסטודנטית, יוסף ראה את עצמו ככלי לשליחות אלוהית, הוא עיצב מחדש את מסלול חייו, והשיר אכן הדהד ואף חיזק את הטקסט העתיק ואת הפרשנות החז"לית . מעשה פשוט ובו בזמן, יוצא דופן: להסתכל על החיים שלנו באופן המדגיש את משמעותם הייחודית, הלא מובנת מאליה. וגם - לתת לטקסט להאיר טקסט אחר, לאפשר לעצמנו להיזכר, לקשור בין ההדהודים שהכתוב מעורר. היכולת לצאת מעצמך ולראות מזווית ראיה אחרת את המתרחש היא אכן תכונה יקרת-ערך,

לא רק בעולם הטקסטואלי; היא נותנת ביטוי לתנועה נפשית עדינה בין מצבים קיימים למצבים אפשריים, בין סכימות בטוחות ומרגיעות לפריצתן המאתגרת, בין השגרתי והמוכר לבין המטלטל או גורם מבוכה. היציאה מעצמך מאפשרת מסגור מחדש (reframing) של תופעה שהתרגלנו להתייחס אליה באופן אוטומטי. לפעמים, בלבול וחוסר נחת מתלווים לשינוי זה. לפעמים – תובנה והקלה. איך הטקסט המוכר והידוע נקרא לאור השיר? מה הוא חושף עכשיו? מה הוא מגלה בקול חרישי או בצרימה של גרגרי חול? איזו שאלה מטרידה, גם אם לא מנוסחת, מצטלצלת לאור המפגש בין הטקסטים? הדיאלוג בין טקסטים הוא מפגש פורה בין תודעות. הוא מתנהל באותו מרחב מעבר שוויניקוט תיאר בדיוניו על יחסי אם-תינוק. זהו מרחב מטפורי שבו ניתן לנסות, לבדוק, ללמוד על העולם מבלי להסתכן. לא מציאות ולא פנטזיה – מרחב ביניים שבו מעשה הקריאה מתקיים, מהדהד ומקבל משמעות.

הדיאלוג בין טקסטים מצביע על קשרים בין קוראים ובין קריאות, בין אסוציאציות מסוגים שונים, בין תקופות ומוסכמות, אך לאו דווקא על השפעה מכוונת או ישירה. אחרי שהקוראים זיהו קשר בין שני טקסטים, קשר זה יאיר דבר שלא חשבנו עליו קודם, ויעודד אותנו ללכת בעקבות האסוציאציות, בתנועה פנימה-החוצה שהנה המטולטלת של הקריאה.
וגם אותי זה טלטל: בשומעי את השיר, נזכרתי שאני מכירה את הטקסט מן העבר. אבל – מאיפה? הרגשתי שאני מכירה את המילים ממקום אחר, בשפה אחרת. ואז נזכרתי: זהו שיר של הקדוש פרנציסקוס דה אסיזי, מסטיקן שחי במאה ה-12, שלמדתי לפני שנים רבות במבוא לספרות איטלקית. כמה מעגלי קריאות נגלו בבוקר אחד!
אנא אלי , אנא אלי, עשה אותי כלי לשליחותך 

במקום שבו מקננת שנאה תן לי לזרוע אהבה
במקום שבו עלבון - סליחה, במקום שבו חושך - אור 
במקום שבו עצב - שמחה, אדון העולם

אנא אלי... 

עשה שלא אתאווה כל כך להיות מנוחם אלא מנחם 
עשה שלא אתאווה כל כך להיות מובן אלא מבין 
עשה שלא אתאווה כל כך להיות אהוב אלא אוהב 

אנא אלי... 

אלוהים תן לי את השלווה להשלים עם שאיני יכול לשנות
אנא תן לי את אומץ הלב לשנות דברים שביכולתי
ואנא תן לי את החכמה להבחין בין אלה לבין אלה


2 comments:

  1. פוסט מעניין נושא שראוי לתת עליו את הדעת ! אוהב את כתיבתך. את החיוך המסתתר ורוח האופטימיות. תודה עבור הרצון לחלוק אתנו !

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! מעניינת ההפניה לחיוך המסתתר...זאת המלצה על המלון או על הרשומה? אני סקרנית לדעת איך הדברים מתקשרים...בכל מקרה - אתה מוזמן להירשם לאתר, וכך לקבל משהו בפעם הבאה שאכתוב. ערב נחמד!

      מחק

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.