לקראת פליאה

לקראת השנה החדשה, הייתי רוצה לחלוק אתכם שלוש שאלות מועילות שיכולות לרענן את היחס שלכם לכמעט כל טקסט שתקראו. ואם תרחיבו את השימוש בשאלות אלו מעבר לתחום הקריאה – תראו שיש בידכם כלי יעיל להרחבת נקודת הראות שלכם ביחס לתופעות רבות ומגוונות בעולם זה בו אנו חיים. הרחבת  המפות המנטליות שלנו, הגמשת דרכינו לראות את העולם, התפנות לנוכחות הקיים  - אלו מסלולים המלמדים את יכולת הפליאה. ופליאה מהולה בשמחה נראות לי איכויות הולמות את הימים העומדים להיפתח לפנינו.
אך לפני השאלות עצמן – אני רוצה לספר לכם שבתקופת בית הספר, המצאתי לי שיטה כדי להתגבר על נושאים שהיו משעממים או מרגיזים במיוחד: הבאתי את עצמי לראות צד הומוריסטי במצב, או שדמיינתי סיפורים שהדגישו צד יוצא דופן או נסתר לעין שבתופעה. כך, אירועים היסטוריים, נאומים מנופחים או מנומנמים בטקסים ממלכתיים וחוקים לגבי מה "מקובל" לעשות, קיבלו טיפול מרגיע, מסקרן ומשחרר. באמצעים אלו - דבר מפתיע יכול להתגלות בכל פינה. לא ידעתי אז שמבט מעין זה יהפוך להרגל.

נזכרתי בסיפור אישי זה כאשר התוודעתי לשלוש השאלות של פרויקט הרוורד לפיתוח יצירתיות ושגרות חשיבה. השאלות, בניסוח חופשי שלי, הן אלו:
          מה אני קוראת? (מה יש לפני? על מה מדובר?)
                                מה אני חושבת ומרגישה ביחס לזה?
                                מה מפליא אותי? מה מעורר שאלות?

השאלות הן פשוטות ויעילות. קודם כל, הן תורמות למיקוד ולדיוק ביחס לתופעה בה נחליט להתבונן, ואחר-כך, להרחבת הפוקוס, לתמיהה, לצעד ראשון לקראת האופק. אני מציעה להיעזר בהן בקריאה של טקסטים, אך כמובן שהן מתאימות גם לתופעות טבע, לסרטים, לתקשורת בין אישית, למטלות שלקחנו על עצמינו. הן מאפשרות להיות כאן ועכשיו; הן גם מאפשרות לחלום ולדמיין מעבר למוחשי.
ועכשיו נעצור לרגע: ננסה את עצמתן. בואו ניקח לדוגמה את הספר שכבר הזכרתי פעם, הגיבור בעל אלף הפנים (ג'וזף קמפבל, 1949). הספר מתאר את מסלול הפעולה של הגיבור, והוא משלב חקר אנתרופולוגי, פסיכולוגי וספרותי. מדובר בספר עיוני שחרג מגבולותיו, כפי שקורה לדמויות המתוארות במהלכו: הגיבור עוזב את המרחב הבטוח ויוצא לדרך. הוא חוזר לממלכתו כאשר הוא שונה מזה שהיה, לאחר שמילא את משימתו. כך גם קרה לספר ולסופר.
מה קראתי בספר זה? קראתי על מיתוסים ברחבי העולם ובתרבויות שונות, קראתי על גיבורים שלמרות שונותם, מוצאים לפועל מסלול דומה של הרפתקה. קראתי על ידע רחב, על הכרות אינטימית עם תרבויות ועמים ועל יכולת לבנות טענה משכנעת. קראתי הרבה-הרבה סיפורים בעלי עלילה קרובה.
מה אני חושבת ומרגישה ביחס לזה? אני חושבת שקמפבל הוא בעל כישרון מעורר התפעלות לסנתז רעיונות שנראים רחוקים ולזהות דגם בעל לכידות ונוכחות משכנעת. החוקר מצליח לראות את הדומה באין-ספור האפשרויות של השונה. אני מרגישה את החיים של הגיבורים כמחזה קרוב מאוד ללבי. אני מתרגשת במהלך הקריאה ואני גם מוצאת השראה אישית בסיפורים. אני נהנית בדרך הכתיבה שלו. אני חושבת שניתן לזהות רעיונות דומים אצל אחרים, כמו מירצ'אה  אליאדה (Mircea Eliade), החוקר הרומני שחקר מיתוסים וטקסים וכן את ביטויו השונים של הזמן הקדוש. גם הוא ידע לזהות הקבלות בין תרבויות רחוקות.
מה מפליא אותי? מה מעורר שאלות? איך יכול להיות שאני מרגישה שהספר נכתב עבורי? איך יכול להיות שסיפורים כה שונים טומנים בחובם מבנה דומה? האם בני אדם דומים אחד לשני או שונים זה מזה? האם הצפייה ל"קריאה" או ל"אות" וליציאה לדרך הגילוי היא צפייה ילדותית? האם סביר לתת לסיפורים וחלומות להנחות את החיים? האם כל אלו אינם משמעויות שאנחנו מלבישים על מאורעות סתמיות?  ואם כך – אז מה? איך מה שנאמר בין הדפים מדבר אליי, איך כל זה נותן פרספקטיבה לתחושות אישיות? איך סיפורי בדיון מצליחים ליצור מסגור מחדש לנפתולי החיים? האם סיפורים כאלו יכולים להיות בעלי משמעות לאנשים אחרים? האם מסלול הגיבור יכול לעורר השראה והתנעה?

בכל פעם שנפנה לקריאה של ספר חדש או לקריאה חוזרת של חומרים מוכרים – שאלות אלו יכולות להיות לנו לעזר. הן גם יכולות להיות לנו לעזר לקראת השנה שמתחילה: מה אני רואה בה? מה אני חושבת? מה מפליא אותי לקראת העתיד הטרם נוצר? איזה צלצול או רעד באוויר קורה לי לצאת לדרך? 

2 comments:

  1. תודה , מעניין .

    עמי סלנט

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה עמי.
      זו הזדמנות לומר גם לך תודה על החומרים שאתה שולח. מילי

      מחק

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.