מסע אל גילוי כוחות היצירה


ראיתי לפני כשבועיים את הסרט Frozen, עיבוד לסיפור "מלכת השלג" של אנדרסן. נכון: זה עיבוד חופשי מאוד, עובדה שהביאה אותי לקרוא את הסיפור מחדש. שאלתי את עצמי מה חשב הנס כריסטיאן אנדרסן כאשר כתב את הסיפור המוזר והפנטסטי על מלכת השלג, הילד קאי והילדה האמיצה גרדה? מה הטריד את לבו? העצב המשוך על הטקסט, עצב עמוק שכל קוראי אנדרסן מכירים מטקסטים אחרים, מצטייר פה גם ככוח מפתה ומזמין, כוח שקשה לסרב לו. כמו בכל סיפור טוב – גם סיפור ילדים זה מציג לפנינו מספר דרכים לקרוא את העולם המורכב שהוא מעצב. לא משנה אלו הם הכוחות המושכים את קאי אל מלכת השלג (רוע, מיניות, דיכאון, אפיסת כוחות, ביטול עצמי, כמיה למשהו אחר...), הבולט הוא שכוחות אלו שוכנים בנפש והם עוצמתיים, תובעניים ומפתים את הגיבור להתמסר להם. האם יש פשרות אפשריות? איך לומדים לחיות עם הכוחות הסותרים הפוקדים את העולם? נדמה לי שרכיבים אלו הועברו לגרסה של אולפני דיסני, גם כאשר העלילה מתרחקת מהמקור ומציגה גיבורים בעלי תודעה עכשווית.
הסרט Frozen הוא יצירת אנימציה עם מוזיקה נהדרת. הסרט מספר את הסיפור של אנה, היוצאת למסע כדי להפשיר את הממלכה, לאחר שאחותה אֶלסה, מלכת השלג, כיסתה אותה בשלגים. בזמן שצפיתי בסרט, וגם לאחריו, לא יכולתי שלא לחשוב על

כך שהסרט מדבר על תהליך היצירה והקבלה של תכונות יוצאות דופן, תכונות שיש בהן גם אלמנט מסוכן והרסני. תכונות אלו מוצגים כבר בתחילת הסרט, כאשר האחיות הקטנות משחקות ונהנות מ"כוחות השלג" של אֶלסה, המצליחה ליצור פסלים ומרחבים יפהפיים של קרח, אבל אז אנה נופלת ונפגעת, ומרגע זה ואילך – תכונותיה הייחודיות של אֶלסה מוסתרות ונמנע ממנה השימוש במתנה השוכנת בידיה. הכפפות שהיא חייבת ללבוש נושאות סמל כפול: הסתרה והימנעות השימוש. להסתרה זו – השלכות מרחיקות לכת על עיצוב הדמות ורגשותיה, וכמובן, גם על העלילה: אלסה לא לומדת כיצד לתת ביטוי לכוחות שלה, היא חייה בדיכוי עצמי, בניסיון מתמיד להיות "ילדה טובה". על-כן, כוחות פורצים ממנה ברגעי תסכול, כעס וחוסר אונים. היכולת לברוא עולמות הופכת למעין קללה של הרס וקיפאון. והיא בוחרת ברגע מסוים בסרט לעזוב את הכול – ממלכה, תפקיד, משפחה – כדי להרגיש חופשיה ולהתמסר ליכולותיה, ללא פחדים.

בעיניי, הסרט מציג בעצם את הדרך שאומן עובר כדי להגיע ל"שליטה" ו"השלמה" עם כוחותיו; זהו המעבר מלהרגיש את כוחות היצירה כקללה מכעיסה, הרסנית ובלתי מרוסנת, לקבלתם כמתנה המאפשרת ליצור יופי ולרגש. זו גם דרך לעבור מעמדה של התכחשות, פחד וכניעה ל"אני המזויף" לעמדה של הכרה ברגשות ובעוצמתם – תהליך של חשיפת ה"אני האמתי-היצירתי" (מושגים שפיתח יונג). ראיה מעין זו של העלילה הסיפורית הופכת את הסרט ליצירה מטא-פואטית, כלומר, ליצירה המדברת על עצמה, על היכולת ליצור ועל האומן, במקביל לעלילה הגלויה וביחד אתה. תופעה זו מוכרת מאוד בספרות ובאמנויות אחרות. והנה - היא גם באה לידי ביטוי בסרט זה.
נשאלת השאלה: מה בסרט מאפשר קריאה כזו שלו? קשה לי להצביע על דבר מובהק; אלגוריה היא רשת חוטים צפופה הנטוות בין סוג השפה, מבנה העלילה ואפיון הדמויות. רכיבי הטקסט משולבים הם המאפשרים "לקפוץ אל משמעות שמעבר לנמסר". ומה יש בסרט זה? מבנה עלילה כפול (שתי גיבורות שיוצאות למסע נפשי, כאשר כל אחת מהן תגלה משהו אחר על עצמה ועל סביבתה), כוחות טבע כסמל לכוחות הנפש, משחק מתוחכם בין דמויות גלויות לדמויות מזויפות, שימוש בשפה תיאורית המאפשרת קריאה מרובדת (גם מציאותית וגם מרמזת משהו אחר).
יש גם, כמובן, סיפור אהבה, תמימות ורמייה, ויש אהבת חינם ואומץ לב. אך בעיניי - הגילוי של כוחות היצירה והתהליך המטלטל הכרוך בקבלתם - זהו מוקד הסרט.
ואם יש לכם ספק - ראו את הקטע הבא, כאשר השיר , Let it go, מאפשר בהחלט קריאה כזו.
אתם מוזמנים לצפות בסרט ולכתוב מה דעתכם – אשמח מאוד לקרוא.
הנה מילות השיר (לא מצאתי תרגום עברי סביר): 
"Let It Go"
The snow glows white on the mountain tonight
Not a footprint to be seen
A kingdom of isolation,
And it looks like I’m the queen.

The wind is howling like this swirling storm inside
Couldn’t keep it in, heaven knows I tried

Don’t let them in, don’t let them see
Be the good girl you always have to be
Conceal, don’t feel, don’t let them know
Well, now they know

Let it go, let it go
Can’t hold it back anymore
Let it go, let it go
Turn away and slam the door

I don’t care
What they’re going to say
Let the storm rage on,
The cold never bothered me anyway

It’s funny how some distance
Makes everything seem small
And the fears that once controlled me
Can’t get to me at all

It’s time to see what I can do
To test the limits and break through
No right, no wrong, no rules for me
I’m free

Let it go, let it go
I am one with the wind and sky
Let it go, let it go
You’ll never see me cry

Here I stand
And here I'll stay
Let the storm rage on

My power flurries through the air into the ground
My soul is spiraling in frozen fractals all around
And one thought crystallizes like an icy blast
I’m never going back,
The past is in the past

Let it go, let it go
And I'll rise like the break of dawn
Let it go, let it go
That perfect girl is gone

Here I stand
In the light of day
Let the storm rage on,
The cold never bothered me anyway

6 תגובות:

  1. דבי שפריר קרת23 באפריל 2014 בשעה 15:41

    תודה. בהחלט מעניין. סיפור ילדים הופך לקלאסי ומשתמר כשיש לו רבדים עמוקים.
    מיתוסים, אגדות, טקסים ומעשי פולחן מספרים את סיפורו של האדם כאינדיבידואל יוצר. הספר של ריבה פרי – "מעשה ביצירה" (הוצ' פסיכה. 2003) – מתאר את כל רבדי היצירה השזורים במיתוסים ואגדות למן היציאה למסע, עבור דרך הדרכים, המעברים, השערים, המלווים והמדריכים, פרשות הדרכים, האוצרות המזדמנים בדרך, המשאלות, וכלֵה בלידה מחדש.
    הספר מתחיל ומסתיים בקטע המצוטט כאן בדילוגים:
    "מעשה בשער גדול וכבד שנפתח ובאדם העובר בפתח השער, הוא נכנס למקום לא ידוע, לבדו, בעצמו, משאיר מאחוריו את כל מה שהכיר. פרק הזמן שישהה שם אינו ידוע מראש. כשהוא יוצא לבסוף, ידיו לעולם אינן ריקות; הוא מביא עמו דברים שמצא שם, או לפחות את אלה שהצליח לקחת עמו. ... עתה, לאחר שיצא, ניכרת בו תחושה של דחיפוּת; עליו לעשות משהו בדברים שהביא עמו משם, ורצוי עכשיו ומיד. אם לא יעשה משהו, הם עלולים להתנדף, וכל מה שיישאר הוא צל עכור או שלולית. הוא חייב לסמן את הדברים האלה, להפוך אותם לשלו, לשנות את צורתם, או לפחות להשתמש בהם כדי לעבור בשער ולהיכנס לשם שוב. ... לבדו הוא נכנס מבעד לשער. בעצמו הוא לומד מה לעשות בדברים שמצא שם. הוא זקוק בעיקר למסגרת של זמן ומקום שתאפשר את המעשה הזה. זהו מעשה שמוליך את עצמו, וחשיבותו היא בו כשלעצמו: מעשה היצירה."

    השבמחק
  2. תודה רבה דבי על דבריך. התיאור שאת מצטטת - הוא בעיני, כפי שכתבתי מספר פעמים, העולם אליו נכנסים כשמתחילים לכתוב, או כשמתמסרים למרחב שמשימות הכתיבה פותחות לפניך. אכן - כניסה להרפתקאות ולגילויים שלא ציפינו להם. שימי לב איך באמת את מצאת את ידייך מלאות באוצרות שאת צריכה למסור: את לומדת מה לעשות עם הדברים שמצאת שם. תודה על השיתוף.

    השבמחק
  3. אבל איך אפשר להתעלם מכך שזה סרט שהדמויות הנשיות בו הן חלשות. כן חלשות ומוצגות כבובות חסרות שכל (אחת מתאהבת בנוכל במפגן של שטחיות וטיפשות והשניה לא יודעת להתנהל עם כוחותיה וכמעט רוצחת את אחותה פעמיים) שתיהן אבל יפהפיות בצורה מגוחכת, ורזות בצורה מגוחכת עם שיער צבעוני ויפהפה ושמלות חושפניות ובאמת כבר מגוחכות בתירוץ ״שהקור מעולם לא הטריד אותי״. תירוץ יפה לחשוף כמה שיותר חזה ורגליים.
    מאד יפה מה שכתבת אך איך אפשר לקבל השראה מדמויות נשיות נלעגות שכאלה? לא מזדהה איתן ולא הייתי רוצה שהבת שלי תזדהה עם הדבר הזה

    השבמחק
  4. תודה לך על שכתבת לי. דבריך מזמינים אותי לחשוב מחדש על דברים שהפעם לא התמקדתי בהם.
    לגבי העיצוב של הדמויות - את צודקת והרבה-הרבה כבר נכתב על זה. לא רק לך הפריע אופן ייצוג הנשים בסרטים מסוג זה. וגם סרטי אנימציה יצאו נגד הצגה זו של נשים. את זוכרת את פיונה בשרק? היא בהחלט נסיכה מסוג אחר.
    ובכל זאת - זה אופיין של אגדות ומעשיות: הן מציגות משהו בצורה לא ריאליסטית, אולי מוגזמת, אולי מעוררת התנגדות וכעס, כי באמת, "אנחנו לא כאלו". סיפורי עם ואגדות מציגים לפעמים סטריוטיפים ודמויות שלא משקפות את האידאלים של תקופתנו. יש לדמויות, לדעתי, מורכבות סימבולית, מורכבות מסוג אחר שמטריד אותנו, בגלל הקיצוניות שלהן. למרות דרך הצגת הנשים, לא הפריע לי לראות בסרט דברים אחרים. וזו הסיבה, אולי, שהחלטתי להתייחס לצדדים מעוררי מחשבה בסרט.
    למען האמת - הפעם כמעט לא שמתי לב איך הנסיכות נראות. נושא הקונפליקט שבמעשה היצירה, הסתירות שהוא לוכד בתוכו, משכו יותר את תשומת לבי.

    השבמחק
  5. אני בטח לא מחדשת לאף אחת כשאני מדברת על דימויי הגוף של הדמויות המצוירות, של דיסני ואחרות, אבל בכל זאת.

    בסרט הזה נדמה שמתחו את הגבול עוד יותר. הנסיכות דקיקות יותר מחוט דנטלי, קסומות וכמעט מושלמות חיצונית. וכך יוצא שהמראה שלהן מעיב, לדעתי, על המסרים הנהדרים שהסרט מנסה להעביר - של חברות, אמונה עצמית ותעוזה .

    יש לי אחייניות בגילאי 3-7 שצופות בסרטים האלה ואין ספק שהן מעריצות נסיכות ורואות בהן מודל. מה אפשר לעשות עם מודל הגוף הבלתי אפשרי הזה שעליו הן גדלות? אין לי תשובה חד משמעית אבל אני מניחה שאפשר לחשוף ילדים לשלל תכנים ולהסביר שוב ושוב מה חשוב בחיים ושנסיכות קיימות רק באגדות. בואו נקווה שדיסני ישכילו להמציא גם נסיכות שמנות, נכות ולא מושלמות!

    השבמחק
  6. היי רעות,
    תודה על מה שכתבת. יש כמובן משהו בנושא, וכנראה שאי אפשר להתעלם מאיך הנסיכות נראות. אך הפעם - ניסיתי להתמקד בהיבטים אחרים שבסיפור, היבטים סימבוליים או אלגוריים - משהו שחורג מעבר ליום -יום. לא יכולתי שלא לחשוב על הכוחות הסותרים שבמעשה היצירה, ועל זה התמקדתי בדיוני בסרט.
    את צודקת לגבי כך שאין תשובה חד משמעית. ובענייני חינוך ילדים - זה נושא מורכב, כי אני חושבת שילדים תמיד קוראים "בסביבת" מבוגר שקורא להם או שאתו אפשר לדבר ולדון בנקרא. אני בעד דמיון ופנטזיה פרועה. ילדיי גדלו על זה, עם ה"סכנות" שבדבר.
    ולגבי נסיכות "שונות" - הזכרתי כבר את פיונה בשרק, ויש גם אחרות בספרות בת זמננו. מעשיות לא משקפות את המציאות, אלא הן סוג של מראה מעוותת שלה - ובכל תקופה, העיוות הוא אחר.

    השבמחק

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.