סדנת כתיבה במרחב הווירטואלי


הסיפור התחיל בפברואר. התבקשתי להעביר סדנת כתיבה באתר ווירטואלי. הוא הסתיים לפני שבוע ואני עדיין לא יודעת כיצד להעריך את אשר קרה. על-כן אני כותבת, כדי להכניס קצת סדר למחשבות שלי.
בהתחלה חשבתי שזה בלתי אפשרי. סדנת כתיבה באתר ווירטואלי! קורס אקדמי. ועוד לשלב בהדרכה את מושג ההכלה ויישומו בעבודה בקבוצה. האם זה אפשרי? איך ניתן להגיב רגשית לצג המחשב? איך אפשר לפתח דיאלוג? מה קורה עם הנוכחות הפיזית במפגש, עם המבטים והמחוות, עם טון הקול והבעות פנים? אין לי תשובות לשאלות אלו ולרבות אחרות שצצו בעקבות כניסתי לסיפור כדמות הסוללת את דרכה תוך עשייה – כלומר, תוך כתיבה: כתיבת הנחיות, התכתבות עם הסטודנטים והנעתם לכתיבה. מן ההתחלה החלטתי לכתוב בטון דיבורי, בלי לצמצם וללטש ולהיעזר בשפה "אקדמית" וחסכנית. בעזרת דימויים, רצף של דוגמאות, שילוב שאלות, פנייה ישירה לקהל שנמצא שם, במקום אחר... החלטתי לדבר בעזרת כתיבה אל סטודנטים הלא נראים אך הנוכחים בשיעור. מוזר, כי לפתע כל מיני דברים שאני יכולה לומר בקול, נשמעים לי
מפוקפקים על המסך של השיעור. איך לנסח רגשות וניואנסים, איך לכוון למקומות אישיים ולהגן על הפרטיות? איך להזמין את הסטודנטים למסע אישי כאשר הם צריכים להציג את הטקסטים שלהם לקהל לא נראה? איך להדריך קבוצה לומדת כאשר יחסי הגומלין הרגילים לא מתאפשרים? מהי אשליית הקשר המאפשרת את עבודת הקבוצה ואת התקשורת הבין אישית? בהחלט משימה מורכבת.
הסמסטר נגמר, ויחד אתו הסתיימה סדנת כתיבה שהייתה אתגר דידקטי ועיוני בשבילי. אתגר לא פשוט. היא הייתה מיועדת למורים לעתיד: אנשים בעלי ניסיון העוברים הסבה להוראה בחינוך מיוחד. הם מגיעים מעולם מלא וגדוש חוויות והתנסויות שהביאו אותם לבחור בהוראה. ברגע זה – חשוב לתת משמעות רעננה לכוחות העבר, לנער את המובן מאליו, להיטען מחדש בראיית המסוגלות. הסדנה הייתה תובענית – היה צריך לכתוב משבוע לשבוע, לעלות את התוצרים למסמכים משותפים בגוגל ולהגיב לחברי הקבוצה. היו סרטונים, מוזיקה, סיפורים...היו גם מאמרים. המשימות תוכננו כך שיהיה להן אפקט מצטבר וממוקד. וויתרתי על הרחבות והפניות. ההתקדמות הייתה איטית אך עקבית, כאשר כל פעם צריך להסתכל פנימה והחוצה, אל העבר ובחזרה אל ההווה: הילד/ה שהייתי ואני כיום. ניסיתי להציע משימות כתיבה רחוקות ככל האפשר ממשימות בית הספר. ההזמנה הייתה למשחק מחויך ומשעשע. אך כל מי שעבד ברצף ושיחק ברצינות – ידע לגלות שהמשחק מאפשר לגעת בחומרים החמקמקים שמהם ארוגים החיים שלנו.
התגובות היו אוהדות; היו גם כאלו שציינו שהקורס היה לא צפוי, יוצא דופן או אפילו קשה (בגלל הצורך המתמיד לכתוב...). הופתעתי. גם התרגשתי: הכנות שבה הרבה סטודנטים כתבו, היא בעיני הישג משמעותי. אני מבינה שמשהו "עבד טוב" בקבוצה ווירטואלית זו, ושבדרך זו או אחרת, הכותבים עברו תהליך של שינוי, למידה, התנסות אינטנסיבית בכתיבה והתבוננות מחודשת באירועי העבר. כל אחד ואחת – מן המקום שלו/ה. עד כמה מדובר במסגור מחדש של אירועי-חיים – איני יודעת. נדמה לי שכולם עמדו, לפחות לרגע, במקום המאפשר לפרוש את המבט לאחור ולזהות את הדרך שהלכו בה. הכתיבה אפשרה תהליכים תוך-אישיים שספק אם היו מתקיימים בזמן מועט כל-כך ללא התהליך המתמשך של כתיבה ודיון בכתוב. כפי שאחת הסטודנטיות כתבה לי, בדרך זו הצליחה להכיר חברות וותיקות ללימודים בדרכים חדשות, אינטימיות ועמוקות יותר. אני מודה שהיה לי משונה לקרוא דברים אלו, כי אני מצפה לתגובה מעין זו בסדנאות מתמשכות, עם קהל שנפגש ומשוחח, ולא ציפיתי לה בסדנה ווירטואלית. אני מסיקה שמשהו במסגרת הסדנה אפשר אינטימיות זו. אולי, תרם לכך האופן העדין והחזרתי שהמשימות הפגישו את הכותבים עם תכנים אישיים, שלהם עצמם ושל אחרים. היה משהו מרגיע במבנה הספירלי המוצהר של הלמידה. אולי זו הייתה העובדה שרמת החשיפה נשארה תמיד בשליטת הכותבים. אולי, למרות הפורמט הווירטואלי, הצליחה הסדנה לייצר מסגרת מכילה עבור הכותבים, מסגרת בה ניתן היה להתכתב עם כולם וגם לפנות אלי באופן אישי ולקבל תגובה אישית. אולי תרמה לכך המשחקיות שליוותה את הקורס, תוך הדגשה שכל ניסיון וכל טעות - מאפשרים ללמוד משהו שלא ידענו קודם. האופן שבו תהליך הכתיבה מעודד ארגון החוויה וחשיפתה בגבולות מוסכמים – היה גם רכיב מכיל ומאפשר.
הקורס נבנה כמסע אישי של חקירה, פליאה וגילוי. גם עבורי היה כזה.  
ולמי שרוצה להתחיל את המסע – הנה משימת הכתיבה הראשונה של הסדנה:

בסדנה זו - תלמדו קודם כל על עצמכם בעזרת משימות כתיבה מגוונות והתייחסות לתוצרים הכתובים. שנית, תלמדו כיצד כתיבה יכולה לסייע בשכתוב או הבנייה מחדש של אירועי חיים.
איך עושים זאת? נלמד ביחד כיצד לעצב מבט חדש על העבר, כך שנצליח להיעזר בו ככוח מצמיח וכאוצר של ניסיון . מושגים כמו הכלה, סיפוריות ומסגור מחדש יהיו חלק מהנוף העיוני שילווה אותנו במסע זה. הציפייה שלי היא שבסוף הקורס תדעו להיעזר בטכניקות של כתיבה כדי ללוות ילדים בתהליך של זיהוי משמעות ומשאבים בחיים, מתוך עמדה מכילה, אמפתית, אוהבת. מה דעתכם? נתחיל?
דעו שהכתיבה שלכם היא צעד ראשון בהבנת התכנים הנלמדים בקורס זה.
ולכן, בשיעור הראשון, כל אחד ואחת מכם יעלה לבלוג הכיתה תמונה המציגה אותו/אותה מול באי הקורס, כולל הסבר קצר על מדוע בחרתם/ן בתמונה זו. מה היא מייצגת עבורכן/ם? מה משך את תשומת הלב שלכם/ן? מה מעניין אתכם/ן? מה היה מסקרן? איך אתם משתקפים בתמונה?

אתם מוזמנים להגיב, לשאול, לשתף. וכמובן – להתנסות!

2 comments:

  1. קראתי את התיאור המרתק של הסדנה הוירטואלית.
    מאד התחברתי לתהיות של מילי: איך לעביר סדנה למשתתפים וירטואליים במיוחד בנושא של כתיבה וקריאה. במפגשים כאלה המצב של "פנים אל פנים" נחשב תמיד הכרח. מצב זה נותן תחושה של קירבה ופתיחות, של רצון לגלות , והפחד מהיחשפות או מכישלון מופחת בגלל סביבה אוהדת ומשתפת.
    דווקא בתיאור של הסדנא הזאת ודיווחי המשתתפים הרגשתי שקרה כאן דבר חדש –דבר המאפשר את כל התכונות החשובות והמוכרות הדרושות להצלחת סדנה מסוג זה ,אבל בתוספת חדשה של שיתוף מסוג אחר שלא רק שלא פוגע בתהליכים, אלא מאפשר אותם ביתר שאת.
    תודה על השיתוף.
    מיכל יוצר

    השבמחק
  2. שלום מיכל - מוזר, לא ראיתי את ההתייחסות שלך עד לרגע זה.
    תודה רבה - אכן זה היה מצב יוצא דופן: אינטימיות וקרבה נוצרו במסגרת קורס מתוקשב.
    בדיעבד - שמחתי להיות חלק מתהליך זה!

    השבמחק

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.