קריאה – כתיבה – קריאה: מעגל העונות

הקריאה והכתיבה שזורות זו בזו. במהלך סדנאות כתיבה, הן משפיעות אחת על השנייה. הכותבים קוראים את עצמם, גם בזמן הכתיבה עצמו וגם לאחריו. הם קוראים את הטקסטים של השותפים למסע ויצירות שונות שמובאות למרחב הסדנה לשיחה ולמידה. הכותבים מבצעים גם שלל פעולות הנראות או הנדמות כקשורות ל"עשיית כתיבה": חושבים, משרבטים, שוקעים בזיכרונות או בזיהוי תחושה חמקמקה, ממלמלים, בוהים, קוראים ומתקנים, ושוב כותבים, ושוב מתקנים. ויחד עם כתיבה זו, הם גם "כותבים" מחדש את הטקסטים שהם קוראים, על ידי מילוי השלד שהכתוב מציג, על ידי קפיצה אמיצה על פני התהום שבין מילה למילה. ההחלטה להציג בדרך זו שתי פעולות אשר המערכת הבית-ספרית נוטה ללמד כתופעות נפרדות, קשורה לעובדה שאני רואה אותן כשני צדדים לתהליך סֶמיוטי אחד. אפשר להפריד אותם למען נוחיות הדיון; אך אפשר גם לא. לצרכי הסדנה והדיון בה, מועדפת בעיני האפשרות לעדן את החושים ולהיות ער למעברים ביניהם: מעגל העונות המתחלפות בין קריאה לכתיבה לקריאה ו...

היום אני רוצה להציע חמש נקודות-מבט שמציינות דרכי התבוננות בטקסט; אלו גם דרכי הקשבה לנמסר בכתוב. נקרא להן הֶקשרים, כי הם מייצרים מסגרת והם יוצרים קשרים בין טקסטים ובתוך הטקסט עצמו. הקשרים אלה נותנים ביטוי לגישה לא-סדורה לניתוח והתבוננות בכתוב: מדובר במעין "אבני דרך" המזמינות ראיה מלמעלה תוך קריאה של טקסטים קונקרטיים.
ההקשרים לא מכתיבים "תכנית להקשבה" ממוקדת, אלא מטווים אפשרויות של שיחה עתידית במרחב הסדנה או במרחב אינטימי אחר. כי בסדנה – גם כותבים, גם קוראים, וגם מדברים על עשייה זו. השאיפה היא לדעת על מלאכת הטקסט כדי לשכוח בזמן העשייה; אני ממליצה לתרגל "להקשיב לטקסטים" (או לקרוא אותם) מבלי לדעת, מתוך פניוּת למה שיתגלה בטקסט, מתוך הרפיה וחוסר-ידיעה. אין צורך, כמובן, להיצמד להקשר אחד לאורך כל הדיון בסיפור או בשיר. הנה פירוט ההקשרים. כל הקשר, "ממיין" אחרת את החומרים השזורים בטקסט. אני ממליצה לכם לקרוא כאשר סיפור (נניח, סינדרלה או הסיפור המקראי על מגדל בבל) או רומן (נניח, קריסטוס של הדגים, של יואל הופמן) או שיר (נניח, שם, של מאיה בג'רנו), מלווה אתכם בזיכרון.  
·         ההקשר התרבותי הוא הקאנון התרבותי, לרוב בלתי מנוסח, הקובע "מה מפרסמים", "מה לומדים", "איך מעריכים", "מה נחשב טוב, מרענן, נועז, מיושן וכדומה". הקשר זה מאפשר לבדוק את יחסי-הגומלין בין תרבות מקובלת לבין תרבות שוליים או תרבות אוונגרדית. האם ניתן לצטט את התנ"ך בשיר חולין? מה קורה כאשר מעתיקים את סגנון המעשיות לטקסט מודרני? ומה קורה כאשר תנועה דתית כותבת את פרסומיה בשפה מבצעית-מודרנית? האם ניתן להשתמש בסיפור מגדל בבל להדגמה פסיכואנליטית? הכתיבה הממשית תיתן תמיד ביטוי באריגתה, לעמדה אידיאולוגית ביחס למקורות שהוצעו לעבודה.
·         ההקשר הספרותי שם דגש על היחסים הדיאלוגים שבין טקסטים. איך טקסטים משוחחים עם טקסטים אחרים? איך נקבעת הנורמה הספרותית? בעקבותיה או כנגדה? טקסטים מהדהדים רשת הדוקה של השפעות ודיאלוגים עם טקסטים אחרים. הקשר זה מאיר את הממד האסתטי ואת הדרכים המיוחדות המאפשרות לארגן טקסט ביחס לקודמיו. משימה שכבר תיארתי במסגרת זו, הכתבה, היא דוגמה טובה למשקלן של החלטות לא מנוסחות מעין אלו בעיצוב סיפור.  
·         ההקשר התאורטי נוטה לזהות בטקסט הנקרא, ממד סימבולי-רעיוני, מעין מעטפת מופשטת הנותנת משמעות רחבה לכתוב. ממד זה חורג מעבר ההיבט הייצוגי-רֶפֶרנציאלי של עלילת הכתוב. כך, למשל, הרומן הבלשי נותן ביטוי בעלילתו לבעיות קריאה ופענוח, על ידי הצגה במוקד העלילה, תעלומה פרשנית המתארת את תהליך קריאתה ופרשנותה. חזרו לסיפור בלשי ושימו לב כיצד הבלש "יודע לקרוא" ולמלא את החורים בטקסט.  
·         ההקשר הלשוני-ארגוני מתמקד בשאלה איך תחביר ואוצר מילים הופכים למשאב רטורי יעיל ברמות השונות של הטקסט. איך בוחרים ברכיבים לשוניים, תחביריים ונרטיביים באופן שיתרמו למארג הכתוב? איך נעזרים במוסכמות המציינות השתייכות לסוגה? משימת ההכתבה מאפשרת לראות באופן מוחשי, זמין ומוקצן איך אותן מילים שהוכתבו לכל הקבוצה ביחד מייצרות טקסטים שונים ומגוונים.    
·         ההקשר האישי נותן ביטוי למערכת של הזדהויות, השלכות, העדפות ובחירות של הפרט ביחס אל הטקסט שנכתב או נקרא על ידו. הקשר זה נוכח תמיד, והוא המאפשר הבנייה אישית של הכתוב. מדובר בעיוותים, הכללות והשמטות שהן חלק בלתי נמנע מתהליך של הסקת משמעות מהטקסט. "מסננת" רגשית-הכרתית זו היא "סימן הכר" של ההבנה האנושית. גם ה"עיוורון" המתואר על ידי פול דֶה מן Paul De Man) נותן ביטוי להטיות אישיות דומות. אני בטוחה שכולם מכירים הקשר זה מחוויה אישית: מילה שמעלה אסוציאציות וזיכרונות, פרט רגשי בסיפור או בשיר שנכתבו בסדנה שמצית הזדהות או רתיעה. במשימת ההכתבה, לא אחת הסיפור המסופר הוא קשור לנושאים שהטרידו או העסיקו את הכותבים לפני הסדנה ורק בזמן הדיון עצמו – נוכחות אישית זו בטקסט נעשית לגלויה עבור הכותבים.

חמשת ההקשרים הם דרכים לקרוא, לזהות תופעות, לפרש ולארגן. הם דרכים ללקט מבין השתי וערב של הכתוב את החומרים שמהם מתגבשת "קריאה" ייחודית. הקשרים אלה מתפקדים בשני אפיקים במקביל, וכך הם מאפשרים לעבור מהתאוריה אל המימוש הקונקרטי ולהפך: מצד אחד הם מהווים מסגרת לבניית המשמעות על ידי הכותבים והקוראים. מצד שני, הם מספקים עקרונות מעשיים לחידוד הניתוח והעמקתו.

כפי שכבר ציינתי, הם צמחו מתוך רפלקציה ממושכת על אופני השיחה שהתקיימו בסדנה, ומתוך ניסיון לזהות את ההנחות הרעיוניות שאפשרו לקדם שיחה וללמוד על טקסטים קונקרטיים. נדמה לי שהתנועה בין ההתנסות בכתיבה, הקריאה והרפלקציה וחוזר, היא תנועה המנחה את קצב העשייה בסדנה: תנועה גלית זורמת, החוזרת בגווניה הרבים במרחב היצירה.
ברשומה הבאה - אדגים את ההקשרים בעזרת התייחסות מפורטת לסיפור. עד אז, נסו, בדקו - תראו מה יקרה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.