מצפן פנימי לארגון סדנאות כתיבה


בתקופה זו של השנה, כאשר עוצרים ועושים סיכומים, אני מוצאת את עצמי חושבת על הקסם שמאפשר לסדנה או למפגש לימודי להתקיים, להניע, להשאיר סימן על לוח הלב. מה בדיוק קורה?  איך הדבר אפשרי? מהו מרחב המפגש שנרקם בין המנחה לבין המשתתפים? אין לי תשובות מבוססות לשאלות אלו – רק רסיסים של תובנות ושל תחושות.
ולמרות הספקות וחוסר הדיוק – אין לי ספק שאני נמצאת במרחב בו ניתן לשחק, להמציא, לברוא. מתחם הדמדומים שעליו אני מדברת כאשר אני כותבת על קריאה: לשקוע, לזרום, להיות מוכן ללכת לאיבוד ולא להבין. אפשר לדמיין, וגם להעז לתת לאחר שבנו לבצבץ ולהראות את עצמו...אפשר להיות מבולבל.
מדובר במרחב בו אני סומכת על היכולות של האחרים לשחק אתי ולאפשר לעצמם לדמיין וליצור. עם הזמן למדתי להביא מרחב זה אתי לכמעט כל מקום פיזי בו אהיה. לאמתו של דבר, לפעמים קסם זה לא עובד: משהו בקשר או באנרגיה שבאוויר,
 בציפיות או בהימנעות מחשיפה, לא יוצרים את האלכימיה של המפגש האנושי הפורה והמרגש. אבל גם מה"לא" יש מה ללמוד. לא משנה – אמשיך לנסות.
זמן רב אני מנסה להגדיר לעצמי נושאים אלו. לכן אציג, לקראת הקיץ שבפתח  והודות להתעקשות הסטודנטים שלי, "מצפן" פנימי לארגון סדנאות כתיבה. או בעצם: לארגון של כל פעילות:

1. לדעת את כיוון ההנחיה, כלומר, לדעת את המטרה האישית שלך שביחס למפגש - איך האנשים אמורים לצאת? לאן את מתכוונת כדי להשיג את זה? מה תוכלי לראות בעיניים של המשתתפים? דמייני את העתיד, כדי ללכת לקראתו.
2. להיות "אחת עם" התכנים והחומרים שמביאים לקבוצה. כלומר: להיות קונגרוּהֶנטי (congruent), להיות מותאם לפעילות, לערכים ולרגשות, לקבוצה ולצרכיה. זה אומר שההתנהגות שלכן הולמת את המחשבות: הפנים והחוץ שלכן הולכים לאותו כיוון – אתן מדברות ומתנהגות באופן תואם ומתוך הלימה פנימית.
3. להאמין באמת במה שעושים. אין תחליף לאמונה. זו העמדה לצאת ממנה אל ההרפתקה - אמונה לא אומרת להיות עיוור, או לא לפחד, או לא לטעות. להאמין באמת זה להאמין שזה אפשרי, שיש סיכוי ושאת מסוגלת. מחקרים רבים מלמדים על כוחה של האמונה. בתחומי הרפואה, הפסיכולוגיה, האימון, החינוך והטיפול וכמובן, גם בתחום ההורות, האמונה מתגלה כרכיב משמעותי, למרות היותו חמקמק ולא ניתן להגדרה מדויקת. ובכל זאת – חפשו מקום זה וטפחו אותו.
4. להתכונן מראש ולעומק, כדי להיות פנויה לאלתור - לכתוב לעצמך שאלות, נקודות, אפשרויות לכיוונים שונים ומגוונים לפני ההנחיה. פעילות אינטואיטיבית היא תוצאה של התנסויות רבות, גם אם זה נשמע הפוך. להתכונן, להתכונן ושוב להתכונן...זה מבטיח שזה יהפוך לטבעי וגם שתמיד יהיה מסקרן ולא משעמם (קודם כול – לכן ולכם).
5. לשמור על סקרנות ותמימות. איך? הנה שלוש שאלות מפתח מול כול דבר שקורה או רואים או לומדים: מה זה הדבר שמולי? מה אני חושבת או מרגישה על זה? מה מפליא אותי? והנה קישור לדיון בשאלות אלו:  http://www.etnahta.co.il/2013/09/blog-post.html#more

אני מקווה שדברים אלו יכולים להיות מועילים או לפחות, מעוררי השראה ורצון לנסות. אין מה להפסיד. לנשום עמוק ולהתחיל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.