בצער אינסופי אנו מודיעים על פטירתה של מילי האהובה

מילי הלכה לעולמה ביום כיפור, 19 בספטמבר 2018, י' תשרי תשע"ט, שלווה ועטופה אהבה לאחר מחלה קשה.






מילי הייתה מבריקה, אמיצה, מלאת חיות ושמחת חיים, שבדרך כל מספיקים למספר אנשים. מלאת צחוק ואהבה ורעיונות ותוכניות.
יש כל מיני סוגים של אומץ, האומץ של מילי היה ללכת בדרכה, תמיד, להאמין, לבחור תמיד להימנע מכוחניות, להיות חשופה ופגיעה אבל אף פעם לא נכנעת. 

או כמו שמילי כתבה:

למתוח את הגוף 
לקראת מה שטרם התגבש
כמקום הנחיתה. 
למתוח את הגוף, 
ללא פחד.

הייתה למילי יכולת מדהימה ליצור יופי, לתרגם את שעובר עליה לסיפורים, למאמרים, לשירים. נפרסם מידי פעם מהשירים שכתבה בתקופת המחלה.

נתגעגע אל מילי עד בלי די.
בעלה וילדיה – אלון, מיכל, אריאל, דניאל, יעל ויונתן.

מה יישאר ממני?
מה יישאר
ממני
כאשר ימי הסופה
יעברו?

מהו הסוד 
שאגלה
כאשר המבול 
ייפסק?

אני רואה את עיניי במראה
רואות 
אותי
רואה 
את עצמי
היום. 
רעדה.
תופים מכים בכלוב הצלעות.

ואני יודעת שמעבר לימי השיטפון והשכחה,
בדמיוני,
אני גולשת על משאלה שאין לה מילים,
ומתרוממת מתהום על גבי גלים סוערים,
ובאופק
נוצץ סוד שחומק ממבטי,
רטט זעיר ועדין שמרחף
ועובר הלאה, אל הרגע הבא, עד שנעלם,
כמו העיגולים שנוצרים סביב האבן השוקעת במים,
ומתרחקים, 
ומתמוססים
ומסמנים תוואי שבין רגע יהפוך להכרחי.

תגובה 1:

  1. בצער מטלטל נודע לי רק אתמול על לכתה של מילי היקרה מעולמנו, שכה היתה מעורבת בו.
    על אף שבשנים האחרונות התראינו מעט, מפגשינו תמיד אצרו את החיבה העמוקה של רגע היכרותנו דרך משה כספי, לפני כמעט ארבעים שנה... את בליבי, מילי מיוחדה. כתיבתך המקורית, מעוררת המחשבה והלב, היא דוגמה לאומץ אקדמי שאינו מוותר על הפיוט והנימה האישית.
    אמשיך לתת לתלמידיי לקרוא את מאמרייך.
    אני משתתפת באבל המשפחה ונוצרת את מילי בלבי כאבן חן נדירה.
    חני קפון

    השבמחק

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.