ביקור במוזיאון

ביקור במוזיאון / מילי אפשטיין-ינאי

ראיתי פסלי אבן, שיש וזהב,
ראיתי את שערי העיר נמרוד ואת השוורים המכונפים ששמרו עליה מרוחות רעות,
ראיתי פפירוסים עדינים ופריכים שמציגים הוראות לחיי-נצח,
משתרעים על קיר שלם, מאחורי זכוכית.
ראיתי קמעות, משחקי-ילדים, כלי-אוכל, תכשיטים.
שארית אילמת של חיים שהיו.

ואותי,
ריגשו שערותיה הארוכות של ילדה,
שמתה במצרים העתיקה,
ונשתמרו בזכות מיומנותם של הרופאים במלאכת החניטה,
בזכות ההערכה לכישרונה בשירה,
בזכות היובש והמזל ותשוקתם המדעית של החוקרים,
הגיעה הילדה אל המוזיאון ואל ארון התצוגה בו שוכן ארונה,
ושערותיה עמה, מתחת לתכריכים ולעיטורים
כפי שהיה פעם,
כשהייתה שרה במקדש האלים.

בזכות כל אלו – וצירופי מקרים אחרים שנרקמו יחדיו בדיוק מושלם
ומנעו את ההתפוררות הטבעית של הרקמה החיה,
היא הגיעה
עטופה במסתורין,
אוצרת חלומות שלא נדע עליהם,
סופרת כוכבים
במסעה האין סופי אל מעבר לנהר.

ומהצד השני של הוויטרינה,

שדרכה אפשר לראות את הילדה החנוטה,
עמדתי אני,
נטועה בבבועתי השקופה,
ובכיתי
על הנותר
ממנה
ומכל השאר.


3 תגובות:

  1. אין כמו מלותיה של מילי ז"ל לאחר לכתה. חבל שלא ידעתי על כך בחייה. תלמידתה לשעבר.

    השבמחק
  2. תודה אריאל שאתה והמשפחה מביאים לנו את מילי בצורות מגוונות. מילי חסרה לי ובזכותכם - מתחברים למילים המיוחדות שלה ואליה. חברה ותלמידה . צביה

    השבמחק
  3. la extraño mucho
    excelente escritora, maestra, terapeuta, linguista
    y principalmente
    excelente ser humano que tuve la suerte de coincidir con ella en este espacio sideral

    השבמחק

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.