לב רגיש

לב רגיש / מילי אפשטיין-ינאי

בבוקר, סוף אלול,
ברסיסי הטל על הדשא עוד משתקפת, חיוורת, תנועת הכוכבים.
חתול אפרפר רובץ בין אור ובין צל,
בין אתמול לעכשיו,
עוצר לרגע את זרימת הזמן.
שנייה של אין-סוף צלול ומרוכז. עוד מעט
והכול יתחיל לנוע מחדש:
החתול יקום וילך,
האור יתפשט בגינה ויאיר את היום,
הלב יפעם מחדש,
הקסם שבעצירה יתפוגג ויימוג.

ואז –
ברשתית העין ישאירו את עקבותיהם דברים אחרים, מתחלפים
המעוררים לפעמים את הפלך טווה הקשרים של הדמיון.

אור וצל על הדשא,
ברגע אחד נוצר הדמיון בין המבט לנראה,
במערבולת המראות שנקוו במעיין התודעה.
כך, בתנועה אין-סופית,
מתחדשים הזמנים של הטבע ושל האדם,
מתחדשת התקווה,
מתחדשות הרקמות שבמעמקי הגוף,
מתחדשים המסלולים הנסתרים של הנפש ושל היקום.

הנה הפלא שבקיום המתמשך ומשתנה ומתחדש:
הזמנה להנביט ביום-יום זרעים של השראה.

זה הזמן להתחדש ולטוות חלומות,
מתוך הודיה ותקווה לכך שיהיו לנו עיניים לראות
ולב רגיש.

_______

השיר גם התפרסם לפני שנה באתר פסיכולוגיה עברית, לכבוד ראש השנה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.