חיבורים

חיבורים / מילי אפשטיין-ינאי

אני מחוברת לעצמי
בזמן שאני מחוברת לאינפוזיה,
וכך
אני מתחברת בדמיוני לעצים
ולנוזל החיים הזורם לאיטו בענפים ובגזע,
בשורשים ובגבעולים ועד העלים והניצנים.
בעיני רוחי,
הצורה מחברת אותי לצורה דומה,
והצינורות מחברים אותי לצינורות הדמיון,
ולתכנים אחרים
ולמחשבות על כל אלו שעוברים דרכי
ומתחברים לחיי
ולדמי
ולנשמתי.
אני מחוברת לשאיפה להיות בריאה,
לשאיפה להיות מחוברת לצרור החיים הסודיים והפלאיים המחזיקים את הגוף ואת הנפש
בעזרת חיבורים נסתרים מן העין.

הגוף נקשר לנפש
והנפש נקשרת לגוף
ואני מתחברת לאינפוזיה
כדי להחזיקם קשורים היטב ומחוברים ופועמים,
והם מפתיעים אותי בתגובתם לחומרים שהסכמתי להזרים לגופי,
בתקווה להישאר מחוברת לעצמי ולמשפחתי ולחבריי,
ולנופים שמבפנים ומבחוץ,
ולשפה הקושרת אותי לעצמי ולאחרים,
במיני גוונים וצללים ורחשים ורמזים וקיפולים.

צינורות שמימיים מחברים אותי לחי ולצומח ולאבנים עמוסות הזמן,
ולניסים היום-יומיים שבשגרה שבפתיחת העיניים והפה
כל בוקר מחדש,
וצינורות מפלסטיק מחברים אותי אף-הם
למקום ולזמן הזה
ואני מלאת פליאה על כך שחורים נפערים ונסגרים בגופי.
וכמו שציפורים דוקרות במקורן בתאנים שבעץ שבגינה,
כך גם מחטים דוקרות את זרועי ומשאירות סימנים
שפה חדשה נכתבת על פני משטחי העור
ומשאירה את סימניה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

לפניך - מקום פנוי לעצירה: אתנחתא.
מקום כדי להגיב, לשתף, לספר, להביע דעה.