סדנת כתיבה – תנועה בעקבות שאלות

לפני קצת יותר מחודש, חזרתי מבואנוס איירס, שם הדרכתי מספר סדנאות כתיבה. התרגשות גדולה לוותה אותי בתהליך ההכנה לקראת הנסיעה, גם במהלך המפגשים אך במיוחד אחריהם. מה הסיבה? משהו ייחודי וחד פעמי קרה: ראיתי את כוחה של השפה לנער ולטלטל אנשים בקבוצה גדולה. הייתה לי הזכות להציע אפשרויות כתיבה שפתחו דלתות ליצירתיות, לספק, לסקרנות: ליכולת לכתוב. הדרכתי סדנאות דומות לאלו שאני מנחה בארץ. יחד עם זאת, נראה שלגודל הקבוצה הייתה השפעה על עוצמת התגובה ועל ההדים שהיא עוררה. ובכל זאת, תהליך הכתיבה הצליח לייצר אינטימיות: אנשים כתבו, קראו, צחקו והעלו רעיונות ביחד; אנשים שיתפו זיכרונות, פחדים, חלומות. אנשים זזו ממקומם המוכר.

מה גרם להופעת תנועה רגשית והכרתית זו? מה אפשר את המבט המרענן והמעז? מדוע אנשים הצליחו לנוע מהמרחב המוכר? בכלל לא מובן מאליו. אין לי תשובה אחת – יש לי שאלות רבות. ועכשיו ארצה לחלוק אתכם את שני סוגי השאלות בהן אני עושה שימוש. אלו שאלות רחבות היקף שנפרטות למספר רב של שאלות ספציפיות. סוג אחד הוא שאלה ממקדת ומתכנסת. השני הינו שאלה מסתעפת ומתרחבת. הסוג האחד רוצה יותר פרטים, יותר דיוק, לרדת לתכל'ס כדי להבין וליישם. השני רוצה לדמיין, לחשוב רחוק, לזהות אפשרויות, לעוף אל מה טרם נודע.

שאלות אלו יכולות להפוך לכלי שימושי לא רק בדיון בכתיבה ובאופני קריאה. הן גם יכולות להיות יעילות בזמנים של התלבטות והתבוננות,

לקראת פליאה

לקראת השנה החדשה, הייתי רוצה לחלוק אתכם שלוש שאלות מועילות שיכולות לרענן את היחס שלכם לכמעט כל טקסט שתקראו. ואם תרחיבו את השימוש בשאלות אלו מעבר לתחום הקריאה – תראו שיש בידכם כלי יעיל להרחבת נקודת הראות שלכם ביחס לתופעות רבות ומגוונות בעולם זה בו אנו חיים. הרחבת  המפות המנטליות שלנו, הגמשת דרכינו לראות את העולם, התפנות לנוכחות הקיים  - אלו מסלולים המלמדים את יכולת הפליאה. ופליאה מהולה בשמחה נראות לי איכויות הולמות את הימים העומדים להיפתח לפנינו.

אך לפני השאלות עצמן – אני רוצה לספר לכם שבתקופת בית הספר, המצאתי לי שיטה כדי להתגבר על נושאים שהיו משעממים או מרגיזים במיוחד: הבאתי את עצמי לראות צד הומוריסטי במצב, או שדמיינתי סיפורים שהדגישו צד יוצא דופן או נסתר לעין שבתופעה. כך, אירועים היסטוריים, נאומים מנופחים או מנומנמים בטקסים ממלכתיים וחוקים לגבי מה "מקובל" לעשות, קיבלו טיפול מרגיע, מסקרן ומשחרר. באמצעים אלו - דבר מפתיע יכול להתגלות בכל פינה. לא ידעתי אז שמבט מעין זה יהפוך להרגל.

משימת כתיבה כמסע אישי

לפני שנים רבות מאוד, קראתי את הספר של גו'זף קמפבל ((Joseph Campbell הגיבור בעל אלף הפנים (1949). קראתי אותו בספרדית, בכריכה רכה. קניתי אותו יחד עם כל הביבליוגרפיה של קורס שלא הספקתי לסיים כשבאתי לארץ, וקראתי אותו בקיץ הראשון על הר הצופים. הוא שאב אותי לבין דפיו והשאיר עלי רושם עתיר עצמה שלא דהה עם השנים. הוא הזכיר לי קצת את ולדימיר פרופ (Propp Vladimir), החוקר הסטרוקטורליסטי שזיהה את מרכיביה הבסיסיים של עלילת הגיבור במעשייה הרוסית (1928). קראתי את הספר של קמפבל לאט, בהנאה, בהתמסרות. על אף שמדובר בספר עיוני המאגד ידע רב על סיפורים ומיתוסים בתרבויות שונות, וגם תובנות מעמיקות באשר למבנה הכמעט אוניברסלי של עלילותיו – אני חוויתי את קריאת הספר כמסע אישי.

ראיתי את עצמי כאחד הגיבורים בספר, מחליפה אישיויות בהתאם למאפיינים של כל גיבור, יוצרת הקבלות בין חיי ותכניותיי לבין המתואר בספר. הגיבור יוצא לדרך כדי לגלות "משהו" ולחזור למקום מוצאו כשהוא "אחר", הוא עובר טרנספורמציה והופך להיות זה שמעבר ליכולותיו ההתחלתיות.

השראה - להתעורר אל האחר שבתוכנו

 ההשראה מביאה עמה הזמנה לשינוי ולבחירת כיוון עשייה המושפע מרוח זו. ואולם, תהליך של שינוי אישי מהווה גם הוא מקור להשראה. תהליך השינוי מזמין את כל אחת ואחד מאתנו לפשפש במעשיו ובהרגלי השגרה כדי "להתעורר", להתנער, להיפתח לאומץ הנחוץ כדי לנסות ולאפשר להשראה להדריך את צעדינו. וזה המקום שבו תהליך של אימון יכול לאפשר מפגש בלתי אמצעי עם כוחות ההשראה...

בין השראה לשינוי

ההשראה היא בעיני כוח המשפיע בעוצמה רבה על החשיבה, התחושות והרגשות, ומעוררת אותן למעשה מיוחד ויוצא מגדר הרגיל. כוח זה הוא אנרגיה מתניעה ודוחפת לפעולה. כדי לממש אותה  - צריך להחליט לצאת ממסגרת השגרה. ההשראה מובילה אפוא לשינוי.

בעיני, מתבטאת השראה כתופעה הנותנת ביטוי להתעוררות מסוימת: התפנות למשהו שמעבר לעצמך...